|
|||||
|
בועז אברהם ז"ל - קורות חייו בועז נולד בי"א בתשרי התשכ"ג, 9.10.1962, בקיבוץ אשדות יעקב, בבית החולים פוריה. בועז, בן זקונים לאברהם ז"ל ולשרה, אח למרים, אליאס ואסתר. לאחר לידתו, עברו הוריו למושב כפר שמואל במועצה האזורית גזר, שם עסקו בחקלאות - גידלו ירקות, הקימו רפת וטיפחו חממות ורדים. בילדותו למד בועז בבית ספר איילון, ולאחר מכן הצטרף לפנימייה החקלאית "מקווה ישראל", שם למד ועבד בפלחה. בשנת 1980, עם סיום הלימודים, בועז וחבריו ממקווה ישראל הקימו את "גרעין אפיק" והתגייסו יחדיו לגדוד הנח"ל המוצנח. הם הקימו את היאחזות צבעון והגיעו לקיבוץ ניר יצחק. בשנת 1982 במהלך שירותו הצבאי, פרצה מלחמת לבנון ובועז נקרא למלחמה. בשנה זו, הכיר בקיבוץ את דניאלה מולר, מתנדבת משוויץ, והם הפכו לזוג. בשנת 1988 בועז ודניאלה נישאו וקבעו את ביתם בקיבוץ ניר יצחק. בשנת 1989 נולד בנם הבכור רון, ולאחר מכן נולדו ענבל (1992) ומיכל (1996). בועז היה חקלאי מלידה, השדות וגידולי האדמה היו לו לבית שני. מרגע הגעתו לקיבוץ השתלב בענף השלחין, ובמהלך השנים מילא תפקידים רבים: מרכז גידולי תפוחי האדמה, מנהל השקיה ואחראי על קבוצות התאילנדים. לצד המשפחה והעבודה בגד"ש, בועז התבלט כדמות מרכזית בקיבוץ: תמיד היה נכון להתנדב ולעזור באירועים השונים, אהב להופיע בערבי התרבות והחגים, שיחק בקבוצת הכדורסל של הקיבוץ, וכמובן לקח חלק בכיתת הכוננות היישובית. בועז התמסר בלב שלם לדברים שהיו חשובים לו: לגידול ילדיו באהבה אין סופית, לדניאלה שאיתה הגשים את חלומותיהם ולבית החם והאוהב שהם בנו ביחד. בועז אהב כלבים ותמיד היה לצידו חבר כלבי נאמן, שליווה אותו בעבודה ובמדרכות הקיבוץ. בועז היה איש של אנשים, הרבה להתעניין, להתלוצץ ולשמח את סובביו. הוא אהב ליצור קשרי חברות עם כל אדם שחלף בדרכו בקיבוץ, בלי קשר לגילו: פעוט, ילד, נער וקשיש. תמיד בחיוך ובגובה העיניים. בועז מילא את תפקיד האחראי לעובדים התאילנדים בענף השלחין ודאג לרווחת העובדים בהשקעה ובעניין. לצד ניהול העבודה בגד"ש, פיתח עם העובדים מתאילנד שפה חברית, ישב איתם בביתם ובביתו והכיר את חייהם האישיים. התאילנדים שעבדו עם בועז אהבו אותו מאוד. רבים מהם שמרו עימו על קשר לאחר עזיבתם, ועד מותו. בועז אהב מאוד כדורסל. כל מי ששיחק לצידו, ידע לתאר את ה"יד המדויקת" שלו. כינויו בקרב חבריו לכדורסל היה "14 שחור עבירה", על שם הערות השופטים שהגיעו לשפוט במשחקי הקיבוץ. בועז אהד באהבה רבה את קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב. הוא הרבה לשפוט במשחקי הילדים בקיבוץ, ובכל הזדמנות שראה משחק במגרש, היה נעצר וזורק לסל יחד עם השחקנים. "כה-טוב" הוא כינויו הנוסף של בועז, שניתן לו בשל הראייה האופטימית, החיוך שתמיד היה נסוך על פניו והחשיבה החיובית שפיזר סביבו. כל אלה גרמו לאנשים לאהוב ולהימשך לקרבתו. ילדיו ספדו לו וסיפרו שתמיד הרגישו שאבא שלהם "סלב", אהוב ונערץ על תושבי הקיבוץ. כך היה בועז, וכך ייזכר אצל כל מי שפגש אותו, ולו לרגע אחד קצר. בבוקר שבת, ה-7.10.2023 התעוררו חברי הקיבוץ לקול אזעקות וירי. בועז לקח את מדי כיתת הכוננות ואת נשקו האישי ויצא להגן על ביתו מזה 43 שנים. הוא פגש את אופק ארזי ז"ל ויחד יצאו לכיוון השער הראשי של הקיבוץ. בדרך עוד הספיק להתלוצץ עם אחת מחברות הקיבוץ. לאחר מכן דיבר עם משפחתו והביע דאגה וחשש מהמצב בקיבוץ. בועז נפל סמוך לשער הקיבוץ. הוא לחם במחבלים שפרצו לקיבוצו, לביתו האהוב. ביום ראשון ה-15.10.2023, לאחר שבמשך שבוע הוגדר כנעדר, קיבלה משפחתו את הבשורה הקשה. בועז, אהוב שלנו, איש גדול ושמח. רצית לעשות עוד כל כך הרבה דברים בחיים, אבל נפלת יומיים לפני יום הולדתך ה-61. היו לך תוכניות, חלומות ושמחת חיים של נער בן 16. רצית ללכת ברגל מהבית בקיבוץ ועד בית הוריך וילדותך בכפר שמואל. רצית להמשיך לטייל בארץ ובעולם, רצית להקים חממה חקלאית קטנה ליד ביתך, רצית להקים כוורות דבורים, להדריך נערים ונערות, ויותר מכל - לחבק ולאהוב נכדים משלך ולהיות להם סבא מהחלומות. עכשיו, חלומותיך שלך נותרו לנו. אנחנו כל כך רצינו להגשים אותם איתך, לראות אותך לצידנו, ממשיך לשמוח ולשמח. בועז, השארת אחריך כל כך הרבה, בעיקר "מורשת של אהבה" למשפחה, לקהילה, לבית. חיבתך לספורט ולאהבת ייצורי הבריאה באשר הם יהיו צוואתך, לאורה נחיה ועבורך ננסה להגשים את המשאלות שהותרת. יהי זכרך ברוך, בועז יקר, תודה על הזכות שנתת לנו בחייך. .............................................. בועז שלי מאת: דניאלה אברהם בועז שלי, בועז שלנו, בועז של כולנו. פיזרת אהבה, צחוק, רוגע ושלווה כמו אבקת פרחים. ועכשיו כל האהבה הזאת חוזרת אלינו מהסובבים אותנו. איש גדול עם לב ענק, עם חיבוק גדול שכבר חסר לי. הבנו אחד את השנייה מההתחלה, גם כשעוד לא הייתה לנו שפה משותפת. בלי הרבה מילים. רציתי להמשיך איתך. גידלנו יחד שלושה ילדים עם לב גדול כמו שלך. רציתי להמשיך איתך, לחתן את הילדים ולהנות יחד מהנכדים. או סתם לשבת יחד ולהזדקן. לטייל יחד, לבקר את המשפחה. איך אעשה את כל זה לבד? תחזק אותי מלמעלה. אתה תמיד איתי ועם כל המשפחה. אולי לא אמרתי לך מספיק שאני אוהבת אותך. אז אני אוהבת אותך בכל ליבי. .............................................. אבא, מאת: רון, ענבל ומיכל אברהם אבא שלנו, אבושקי, מותמק, יקר ואהוב שלנו, בפעם האחרונה שדיברנו איתך, הקול שלך רעד, פחדת על גורל המשפחה והקיבוץ, הקהילה שכל כך אהבת. ביום שבת הארור ה-7.10 , יצאת ללא היסוס עם כיתת הכוננות כשאין לך מושג מה מצפה בחוץ. כל אותן שעות שדאגנו וחיכינו לסימן שאתה בסדר, זה הרגיש כמו נצח. במשך שבוע ימים, הוגדרת כנעדר, ואנחנו מלאי אופטימיות וציפייה לבשורות טובות, כי בעינינו לא הייתה ברירה אחרת. בתור ילדים גדלנו בתחושה שאבא הוא סלב בקיבוץ, בנאדם שהמציא כל כך הרבה כינויים לאנשים סביבך, בנאדם שחי את האנשים סביבו, תמיד עם חיוך ולב רחב לכולם, אם זה בחברת הילדים כשאתה שופט בכדורסל באולימפיאדה, ואם כשאתה לוקח את כולם לסיבוב בטרקטור בשדות שכל כך אהבת. אנחנו זוכרים אותך ששרת בקולי קולות שירים שאהבת, גם כשלא ידעת את כל המילים, שאתה הראשון להקפיץ ולהחזיר לכל מקום שנדרש, היית שקט ונעים בניצחונות וגם באכזבות. ברגישות בלתי נגמרת תמיד דאגת לאלה שהיו זקוקים, היית חומל ואוהב את שותפייך לעבודה. דאגת לתאילנדים, שלא יחסר דבר, אורז, מחסה מפני הטילים ואפילו ניסית ללמוד תאילנדית למרות שזה לא צלח. זכינו באבא הכי טוב בעולם, כזה שבלי הרבה מילים יודע תמיד להגיד את המילים הנכונות ולייעץ לנו כשצריך. הזיכרונות ממך הם אנחנו, ותמיד תישאר אצלנו בלב. מבטיחים לשמור על אמא ולהיות מאוחדים, ובטוחים שנצא מהאבל בצורה שהנחלת לנו שהיא דרך הומור וצחוקים שילוו אותנו כל החיים. אוהבים אותך מאוד ומתגעגעים... .............................................. בוזי, בוזי, בוזי... מאת: זמיר חיימי תפסת אותנו לגמרי לא מוכנים. כל כך לא מוכנים שאפילו אני יושב ומתקשה לכתוב לך. במצבים אחרים הייתי בוודאי מאריך יותר אבל הפעם אקצר. שלושה כינויים היו לך אצלנו בעבודה ובקיבוץ: "בוזי אשכנבוזי", "כה טוב" ו- "14 שחור עבירה". כבר כמה עשרות שנים שאתה איתנו בניר יצחק ובגד"ש מאז שהגעת עם חברייך מגרעין אפיק. חלק בלתי נפרד מאיתנו. קפה אצל נחשי ובפינת הקפה שלנו. מגדל תפוחי אדמה ואחר כך איש השקייה. ומעל לכל איש נעים הליכות, לב ענק ורגישות אינסופית. אתמול בשעות הצהריים התבקשתי לכנס את העובדים התאילנדים ולבשר להם בעזרת מתורגמנית את בשורת האיוב. את דבר מותך. לא אכחיש, כנסתי אותם בחשש רב ובשיתוף עם איתן ויותם. וכמו שצפיתי כך היה במציאות. תגובתם הראשונית הייתה קשה וחלקם פרצו בבכי. הם היו כל כך קשורים אלייך. היית לא רק איש הקשר שלהם בעבודה, אלא גם סוג של אבא. אם היה חסר להם דבר היו פונים אלייך. אורז, בעיות אישיות ודברים נוספים. בנוסף היית איש של כולם. יהודים, ערבים ואנשים ממקומות נוספים בעולם. רגישות הייתה לך לא רק כלפי בני אדם. מאז שאני זוכר אותך היית צמוד לכלב. תמיד אהבת וגידלת כלבים. הכלבים היו גם חלק בלתי נפרד מהעבודה ומעל כולם זכור לנו כלבך הקודם ג'ק. כלב שהיה מגיע כל יום לעבודה. רובץ במושב האחורי ומבקש שלא נפריע לו לישון. לאחר שג'ק נפטר עשיתם לו דניאלה ואתה קבורה מלכותית עם מציבת פסיפס. מי שמכיר את השדות יודע את מקום קבורתו. דניאלה, רון, ענבל, מיכל והמשפחה המורחבת.. נשארתם ללא בוזי. נהוג לאמר שהזמן אינו מרפא. הוא רק מביא הקלה. השנים הבאות יהיו לא פשוטות עבורכם וגם עבורנו. אנחנו נהיה איתכם לאורך הדרך כולה. אוהבים, מחבקים ומחזקים. תזכרו תמיד שאתם לא לבד. גד"ש ש.כ.ן וקהילת ניר יצחק יהיו כאן בשבילכם. לתמיד. .............................................. אובדן מאת: רויטל שבלמן 45 שנה, מגיל 17 אנו צועדים יחדיו בפיתולי הדרכים, החיים, חלקנו דברים משותפים היית ועודך החבר הטוב שלי. המשפחות, הילדים, מכירים כל כך טוב, ממאנת להשלים את לכתך, הרצחך, אין לי מילים רבות כרגע, אין לי נחמה ויודעת כמה ואיך יהיה קשה לא לראותך בטיולך עם קאי ועוצר אצלי בבית, שותה מים וממשיך לדרכך רגע לפני שדניאלה תתקשר לשאול איפה אתה... איבדתי חבר טוב, כולנו איבדנו אותך בועז, את החיוך היפה ממרום גובהך והיד המושתת תמיד, תמיד לחיבוק, לעידוד ולעזרה. אתה איש אדמה, עבדת בחקלאות 40 שנה. האובדן למשפחתך האהובה ולנו כחבר תחסר מאוד, אתה כבר חסר... יהי זכרך ברוך. .............................................. עד מתי? מאת: מזל עמרני בשם כל חברי גרעין אפיק קשה להאמין שנפרדת מאיתנו. עשרה ימים שכולנו מנסים לארגן את המחשבות, חיים בין תקווה ליאוש וקשה לעכל את גודל הבשורה המרה. הרגשתי צורך להיפרד ממך בשם החברות. אני מכירה אותך מגיל 14 נער ביישן, גבוה, שיער שחור ופוני שמכסה עיניים טובות. ארבע שנים קמנו השכם בבוקר לעבד את האדמה במקווה ישראל, צעירים, שובבים וסקרנים ללמוד את אמא אדמה, ניצלנו כל רגע להנות מהחיים, טיילנו, רקדנו, השתוללנו קצת למדנו ובעיקר עם השנים הפכנו לאחים ומשפחה. ביחד התגייסנו לגרעין נח"ל בניר יצחק, הגענו חבורה קטנה שמחה ומגובשת, במהלך השירות הצבאי הקמנו את היאחזות צבעון שבגליל, מצד אחד אחזנו בנשק ומצד שני עיבדנו את האדמה, מלחמת שלום הגליל פגשה אותנו כשהיינו בסוף מסלול בגדוד 50. בועז, כבר אז לא היית איש של צבא, אך בכורח הנסיבות יחד עם חברי הגרעין יצאת להגן על המדינה. במהלך המלחמה איבדנו את חברנו גדי זיכרונו לברכה, אני זוכרת כמה קשה היה לך לקבל את האובדן, אמרת לי עד מתי? ושאתה מקווה שבזה סיימנו את חלקנו למדינה. ניר יצחק היה עבורנו בית חדש, תומך ואוהב. בבית הזה פגשת את בחירת ליבך דניאלה, התחתנו בדשא של הקיבוץ באותו ערב שלושה זוגות מהגרעין, אתה מתוך אמונה ואהבה להפריח את הנגב ולעבד את האדמה ןלהקים בית אוניברסלי, יחד עם דניאלה. הצלחתם והקמתם משפחה לתפארת שלושה אפרוחים שגדלו עם השנים. היית אבא רגיש, אוהב ותומך לרון, ענבל ומיכל. למרות חוסר השקט בגבול, בחרתם להישאר ארבעים שנה בקיבוץ. בועז, היית חלק נוכח בקהילת ניר יצחק, לקחת חלק פעיל ומבורך בעשייה ובהתנדבות לכל אורך השנים, במשימה האחרונה ביחד עם כיתת הכוננות הגנת בגופך על משפחתך, ביתך והמדינה. תמיד יחרט בזיכרוני המשפט שאמרת: "עד מתי?" אנו מוקירים לך תודה, נזכור אותך תמיד עם לב רחב, איש משפחה עיניים טובות וחיוך גדול של נתינה ואהבה. דע לך כי יקירך נמצאים חבוקים בזרועות תומכות של חברים ומשפחה ומי יתן ולא ידעו עוד צער שכזה לעולם. בועז תחסר לנו, אוהבים וכבר מתגעגעים, חבורת המקוואים. .............................................. בועז היקר, מאת: אייל רוטשטיין בועז היקר, האהוב וטוב הלב מטר תשעים של חיוך שלום ושלווה איך מדברים עליך בלשון עבר? אנו זוכרים אותך עוד כילדים תמיד במגרשי הספורט קולע בועט ומתבדח נראה כי תמיד הגעת גם בשביל הספורט אבל בעיקר כדי לצחוק לשמוח ולהתבדח צועד בשבילי הקיבוץ בנחת. גידלת משפחה לתפארת ילדים טובים ויפים. בשבת הארורה, קפצת ללא דופי עם חברי כיתת הכוננות כשהיה צריך לצמצם לכיוון המחבלים למרות הפחד והחששות - התקדמת כמו ראשון הלוחמים גיבור בן גיבורים! קרב ממנו לא חזרת. בועז היקר, איש המשפחה, חבר האמת הצנוע והטוב - כך היה שמך - ״כה טוב״ נוח על משכבך בשלום גיבור שלנו. ולכם המשפחה, דניאלה, רון, ענבל ומיכל - חיבוק ענק מאיתנו כיתת הכוננות וכל בית ניר יצחק. | |||||
|
הוסף |
|
|
|
|
|
|