טל נולד ב-20 לדצמבר 1981, דור שלישי בקיבוץ ניר יצחק, בן להוריו אסתי זיכרונה לברכה וזהר. כעבור חמש שנים הצטרפה למשפחה אחותו אור. טל גדל בקיבוץ והיה חלק מקבוצת "צבר". כשהצטרף למוסד מעלה הבשור היה חלק מקבוצת רגב. מגיל צעיר טל התבלט כחבר שעוזר ותומך בלא תנאי. לטל הייתה דרך וזמן משלו לעשות את הדברים שרצה: בסבלנות, נכונות וללא הרבה מילים הצליח ליצור בתבונת כפיים ובכישרון, את מה שחבריו חלמו סביבו.

 

לאחר סיום הלימודים יצא טל לשנת שירות בתנועת השומר הצעיר ולאחר מכן התגייס לגדוד הצנחנים 202. טל היה לוחם אחראי ומצטיין וגם בצבא בלט בכישוריו הרבים. עם סיום השירות הצבאי, חזר טל לעבוד ברפת ניר יצחק, שהייתה מנעוריו בית שני. ברפת עבד תוך כדי לימודי הנדסת מכונות באוניברסיטת בן גוריון. לפני כעשור, החל לעבוד במפעל רביב מקבוצת רבל, בקיבוץ רביבים. המפעל והקיבוץ היו יקרים לליבו.

טל היה דור שלישי בקיבוץ ניר יצחק, השתייך למשפחה רחבה מגובשת וגדולה. בחיק המשפחה תמיד ידעו שיש על מי לסמוך. טל היה אח אוהב לאור ובן מסור להוריו. לפני מספר חודשים איבד את אימו אסתי למחלה קשה.

 

טל היה בן זוגה של אלה מסיום התיכון, יחד טיילו, יחד יצרו, יחד הקימו משפחה לתפארת. בשנת 2014 נולדו ילדיהם עינב וניר, כעבור שלוש שנים נולד בנם אודי. טל היה אבא מסור, אהב לבלות זמן עם ילדיו, ליצור איתם ולטייל. הזוגיות עם אלה הייתה עבור הסובבים מודל לחיקוי, אלה וטל היוו עמוד תווך בתרבות הקהילתית של הקיבוץ: אלה יזמה וטל היה אמון על הצד הטכני. מדי שנה ארגן את חג שבועות מתוך אהבה וגאווה אין סופית לקיבוץ בו גדל. בנוסף טל היה תמיד נכון לעזור בארועי תרבות, בגינה הקהילתית, ובכל בקשה של מורות וגננות שעבדו עם ילדיו.

המסירות והאהבה למקום, הובילו את טל להיות חלק מכיתת הכוננות של הקיבוץ במשך שנים רבות.

 

ביום שבת ה-7/10/23, כאשר החלה המתקפה, יצא טל להילחם למען המקום והאנשים שאהב.

בסיום הקרב, נותק הקשר עם טל והתבשרנו כי הוא נעדר ספק חטוף.

במשך חודשיים, קיווינו והאמנו שטל יחזור הביתה ויתאחד עם משפחתו האוהבת בקיבוץ.

ביום רביעי ה-13.12.23, קיבלנו את הבשורה הכואבת: טל נהרג. הצער, העצב ותחושת ההחמצה, שברו את ליבנו. טל, אנחנו מבטיחים לחבק לנצח את משפחתך האהובה. מבטיחים לנסות ולהמשיך בדרכך המעשית והמסורה ולהמשיך לנסות לייצר חברה מתוקנת ויפה, בקיבוץ אותו אהבת כל כך.

 

אף פעם לא אהבת להאריך במילים, תמיד היית פרקטי וביצועיסט. היום אנו נאלצים להפרד ממך,

כל כך הרבה אנשים שאהבו אותך, יספרו עליך. ועדיין, זה לא יהיה מספיק בשביל לתאר את עוצמות האהבה וההערכה כלפיך.

היום אנחנו קוברים אותך באדמת רביבים, אך בבוא הזמן, אנו מבטיחים להביאך הביתה לאדמת ניר יצחק, ביתך האהוב, בו חיית חיים מלאי שמחה, גאווה והגשמה.

נתגעגע לנצח, בית ניר יצחק.

 

........................................................................................................ 

 

 

הדבר הכי רחוק ממך הוא לעמוד פה היום ולדבר בפורום כזה עלי ועליך ועלינו. אבל אני מוכרחה להפרד.

משהו ממני מת ב-7.10, התפרק ועכשיו צריך לבנות מחדש.

מנסה לחשוב על החיים שהיו לנו ולהבין מה אני בלעדיך, הרי היינו יותר שנים ביחד מאשר לחוד.

לא יצאתי לאף אתגר או פרויקט בלי שתהיה לצידי.

כמה יציבות הכנסת לחיי, תמכת תמיד והפכת אותי למי שאני.

 

לפני שנה עשינו לראשונה טיול משפחתי גדול לחו״ל,

לא כל כך רצית בו, היו לך הרבה חששות, אבל בסוף יצאנו ואלה היו 10 ימים מופלאים ואני זוכרת כמה היית מרוצה בסוף.

כל מה שאומרים עליך - השקט, השלווה, קור הרוח והחוכמה זה גם מי שהיית בבית ופי כמה וכמה.

חלקנו בשוויון מלא את גידול וחינוך הילדים, היית אבא כל כך מסור ומעורב שהחוסר הוא עצום.

השארת לי 4 מתנות בדמותך ואני מבטיחה לך מפה - שזה יהיה בית שמח ומלא חיים, גם אם לא מסודר כפי שתמיד רצית.

בוחרת להסתכל על מה שיש ובסיוט אותו אנחנו עוברים גם.

היש לא מובן מאליו. אתה נלקחת מאיתנו, אבל את הזיכרונות אף אחד לא יכול לקחת והם ישארו לנצח שלנו.

 

עינב, ניר ואודי - אבא שלכם נהרג כאשר עשה את מה שאהב והאמין בו יותר מכל,

הוא הגן עלינו ועל כל הקיבוץ, הקיבוץ בו גדל והקים משפחה. הוא לא היסס לרגע כשיצא באותו בוקר מהבית.

אור וזהר, אנחנו ביחד בסיפור הזה, אני בטוחה שאסתי וטל ביחד גם.

 

תודה לכם אורחים יקרים, שבחרתם להיות איתנו ברגע הקשה בחיינו, אני מבקשת שתצאו מפה היום מחוזקים בראש מורם,

כי טל נפל לאחר לחימה בגבורה, הוא נטמן באדמה שהיתה לו כבית ברביבים במשך 10 שנים

עד שיעבור למנוחתו הקבועה באדמה עליה הגן בניר יצחק.

 

טל שלי, רק שנינו נדע כמה טוב היה, איזה חיים מלאים חיינו, וכמה אהבה היתה לנו.

אני לא מצטערת על כלום.

אני נפרדת ממך היום בלב שבור וכואב, דע שהיית אהוב ונאהב,

שנכנסת ללב של כל כך הרבה אנשים ואני יודעת שלא משנה מה יקרה, שום דבר לא יפריד בינינו.